החלטה בתיק ת"א 40370-06-13

1.         לפניי בקשה לפטור את המבקשות מתשלום האגרה בעד התביעה. עסקינן בתביעה כספית על סך 1,000,000 ש"ח.

            כפי שיפורט להלן, לאחר עיון בכתב התביעה ובבקשה למתן פטור מתשלום האגרה, החלטתי לדחות את הבקשה.

2.         במסגרת כתב תביעה מפורט, המשתרע על 11 עמודים, מגוללת פרשת התביעה. ייאמר מייד, כי לכתב התביעה אמורים להיות מצורפים נספחים רבים, אך בפועל - לא צורף לתביעה דבר. עם זאת, לא בשל כך בלבד הנני דוחה את הבקשה.

3.         תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, קובעת:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".

מכאן, כי המבחן למתן פטור מתשלום אגרה הוא כפול: על ביהמ"ש להשתכנע, הן כי אין ביכולתו של מבקש הפטור לשלם את האגרה הנחוצה, והן כי ההליך המבוקש מגלה עילה.

הבקשה שבפניי מעלה קושי בשני המבחנים האמורים גם יחד.

4.         אשר לעילת התביעה:

התובע אינו נדרש להוכיח את תביעתו בשלב זה, אלא די כי ביהמ"ש ישתכנע שההליך "מגלה עילה". מדובר ברף נמוך, ולא ב"הוכחה". עם זאת, יש צורך כי התביעה תגלה עילה ביחס למלוא סכומה.

עסקינן בתביעה נגד עורך דין, אשר ייצג את המבקשות מס' 1 ו-2, בעסקה להחלפת מקרקעין עם מנהל מקרקעי ישראל. כפי שתואר בכתב התביעה, המבקשות מס' 1 ו-2 הן חלק מיורשותיו של המנוח אחמד אבולהיג'א, אשר נפטר בשנת 1982, כשהוא רשום כבעליהן של 17 חלקות שונות באדמות הכפר שעב. על פי הנטען, עוד בשנת 1977 נתן המנוח אחמד ללא תמורה מחצית מזכויותיו במקרקעין לאחיו עלי, אשר אף הוא נפטר. המבקשות מס' 1 ו-2 נתנו לנתבע ייפוי כוח על מנת לבצע עסקת חליפין במחצית הזכויות בלבד, מאחר והיה ידוע להן, כי המנוח עלי (ויורשיו) הם בעלי זכויות במחצית, אף על פי שלא נרשמו ככאלה, ולא היתה להן כל כוונה לבצע עסקה בזכויות לא להן.

על פי הנטען, בדיעבד התברר למבקשות, כי הנתבע פעל בניגוד ליפוי הכוח, וביצע עסקת חליפין ביחס לכל שטח החלקות. יתר על כן, לטענתן, הנתבע פעל ללא יפוי כוח למכירת שטח של כארבעה דונם, ונטל את התמורה לידיו, כשהוא טוען שהתמורה היא לתשלום שכר טרחתו עבור ביצוע עסקת החליפין. כן נטען, כי הנתבע קיבל לידיו כספי פיצויים ששילם המנהל כחלק מהסכם החליפין, מבלי שיעביר כספים אלו לידיהן.

המבקשות מעלות כנגד הנתבע שורה של טענות חמורות, בדבר הפרת חובת הנאמנות,  רמאות ומעילה באמון.

אף בהנחה כי הנטען בכתב התביעה "מגלה עילה" כנדרש בתקנות (ושוב - הנספחים לא צורפו לתיק ביהמ"ש), הרי שלא ברור מניין וכיצד נקבע סכום התביעה בסך 1,000,000 ש"ח. אין לכך פירוט, תחשיב או הסבר כל שהוא בכתב התביעה.

יתר על כן, לא ברור מכתב התביעה, מדוע זה הוגש דווקא על ידי שתיים מהיורשות של המנוח אחמד, ומה טענותיה של המבקשת מס' 3, שהיא מבין יורשותיו של המנוח עלי; אף אין זה ברור מה הנזק שנגרם לכל אחת מהתובעות, לטענתה, וכיצד חושב.

למרות הפירוט הרב של פרשת התביעה, ביחס למעשיו הנטענים של הנתבע, נמצא אפוא כי התביעה היא מעורפלת, באופן זה שאני סבורה כי אינה עוברת אף את הרף הנמוך הקבוע בתקנה 14 הנ"ל, ובמלים אחרות - לא השתכנעתי כי ההליך מגלה עילה, וודאי לא ביחס לסכום התביעה. לא למותר להזכיר, כי אגרת ההליך נגזרת מסכום התביעה, ואין לאפשר הגשת תביעות בסכומים שרירותיים וגבוהים, כאשר מבקש ההליך עותר לפטור מתשלום האגרה הנדרשת בעד אותו הליך.

5.         אשר למבחן היכולת:

התביעה הוגשה, כאמור, בסך של מיליון ש"ח, ויש להניח כי עם הגשתה נדרשו התובעות לשלם סכום של כ-12,500 ש"ח לפחות, המהווים מחצית מאגרה של 2.5% מסכום התביעה (את המחצית השנייה יידרשו לשלם לקראת הדיון בתביעה לגופה). מדובר בסכום בלתי מבוטל, ובכל זאת, אין לצאת מנקודת הנחה, שהמבקשות אינן יכולות לשלמו, אלא עליהן להוכיח העדר יכולת. עליהן להראות כי אינן יכולות לשלם את סכום האגרה, או אף לגייסו בדרך של מכירת נכסים או משכונם, או בכל דרך אחרת. יתר על כן, על המבקשות להראות כי עשו מאמצים לגיוס האגרה מקרוביהן, ואף מאמצים אלו לא הועילו.

סבורני כי הבקשה אינה עונה על הנדרש גם מבחינה זו.

6.         מכתב התביעה עולה, כי המבקשת מס' 1 הינה אישה מבוגרת, חולה ורתוקה למיטתה, ובכל ענייניה מטפל בעלה. לבקשה לפטור צורף תצהיר בעלה של המבקשת, המצהיר כי הוא מתקיים מקצבת זיקנה בלבד. קצבה זו אינה מאפשרת לו לעמוד בהוצאות החודשיות, והוא נאלץ ללוות כספים. בחשבון הבנק שלו יתרת חובה והלוואה של 5,000 ש"ח. יצויין, כי לא צורפו מסמכים כל שהם לתמיכה בטענות אלו. צוינה רק קצבת הזקנה של הבעל, כאשר יש להניח כי גם למבקשת קיצבה משלה, וזו לא נזכרה כלל. דברים אלו נאמרו רק כדי להדגיש, כי הבקשה הוגשה באופן חלקי ביותר, וללא כל אסמכתאות לעניין העדר היכולת, כנטען.